מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.
במילים אלו של משה בספר דברים השמיטה מתרחבת בבת-אחת מעבר לעניינים החקלאיים, מקבלת את המקום והמרחב להפוך למשהו נפרד, לאפשרות של "שבת לה'" גם למי שאין לו שדה לשמוט. לשמיטה שיכולה ללכת עם העם גם בגלויותיו, לתת לו טעם של שמיטה, של פתיחת היד האוחזת, גם כששכח כבר מהו ריח אדמה.
וכמה השמיטה הזו, שאינה במלאכות השדה, יכולה היתה להיות רלוונטית היום! הרי היום הכלכלה כולה בנויה על חובות וריביות; כולנו חייבים ולכולנו חייבים. אנחנו חיים במערכת משוכללת ומופשטת עד טשטוש, מארג עצום שכולו חובות ואשראים שונים. כסף מגדל כסף וזה הכי קרוב שרובנו נגיע ללגדל דברים. זה לא רע בכלל; זו גאונות אנושית שמאפשרת שפע. אבל היא גם יודעת לחנוק.
שמיטת הכספים מבטאת הבנה יסודית, שאם נותנים לשוק להתגלגל ללא התערבות יהיו כאלה שידרסו תחתיו. שהרשת תלכוד אותם. שטעות אנושית תפיל אותם. שטרגדיה תשמוט תחתם את הקרקע. התורה אומרת – רק התערבות חיצונית במינון נכון תאפשר עוד הזדמנות.
לשמיטת הכספים שני כיוונים: המלווה והלווה. המלווה משול לבעל השדה ששומט את אדמתו, יש לו כאן כסף ששייך לו בדין ואין על כך עוררין, והוא נדרש פשוט לשמוט, לפתוח את ידו ולאבד את כספו. המלווה, לעומת זאת, משול לעבד היוצא בשנה השביעית: להיות חייב כסף זה שקול לעבדות. זה אובדן החירות, אובדן הבחירה, אובדן הקרקע שתחת הרגלים, לבסוף אובדן הזהות – להצטמצם לכדי תחשיב כלכלי, עם גרעון.
אז שמיטת הכספים תובעת דבר אחד מהמלווה ודבר אחר לגמרי מהלווה, אבל יש משהו אחד מרכזי שהיא תובעת משניהם. הקשיבו לפסוקים:
"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'. אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ … עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ"
השמיטה תובעת: תחזרו להיות אחים. תהיו אחים. המערכת הפיננסית רואה אנשים כיצרני כסף, וזה תפקידה, אבל היא מופעלת על ידי בני אדם ופועלת על בני אדם. ובני האדם האלה צריכים לזכור להיות אחים, מבעד לשורות המספרים. כאן שמיטת הכספים מוסיפה לשמיטה החקלאית ממד שלם חדש: החקלאית מתרחשת בקשר בין הארץ ליושבים עליה, ושמיטת הכספים מתחוללת בקשרים שביניהם.
"כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".
ואולי הברכה אינה נפרדת מהמצווה. היכולת לפתוח, לשחרר את הלב המאומץ, למנוע את הלב מרוע – היא היא הברכה בעצמה. ואת זה, אולי, עוד לא איבדנו.
