כל אזרח במדינת ישראל שיזדקק להשתלת אברים כדי להציל את חייו או לשפר את איכות חייו בצורה משמעותית – יזכה בהשתלה זו. השיקול הכמעט מוחלט לקבלת אברים יהיה מצבו הרפואי, וככל שמקומו בדרוג החולים הקשים יהיה גבוה יותר – כן יינצלו חייו בשל כך, לאור הקריטריונים הרפואיים הקשורים בעניין. זו עוד אחת מהמשמעויות המבורכות של הרפואה הציבורית בישראל.
האם עובדה זו גם מחייבת את האדם להסכים לתרומת אבריו, אם חס ושלום ייקבע לו מוות מוחי, שהוא מצב בלתי הפיך, ואבריו עשויים להציל חיים של אחרים ? זו אחת הבחינות המרתקות של המושג "צדק חברתי". שכן, אין מדובר רק בפעולות חסד, או במידות טובות של האדם, אלא בשאלה הנוגעת לצדק במובן הכי יסודי שלו: האם זה צודק מבחינה חברתית כי אדם יסכים להצלת חייו וישמח בכך, אולם כאשר מדובר ביכולת שלו להציל חיים של אחרים הוא יפטור את עצמו בתואנות שונות ?
סוגיה זו לא ללמד על עצמה בלבד יצאה, אלא על הכלל כולו יצאה. היא מלמדת על עצמה ומהווה קריאה גדולה להסכמה לתרום אברים כאשר נקבע מוות מוחי, והדבר מותר על פי ההלכה. קשה למצוא פעולה נאצלת מזו, בה אדם עושה טוב בעולם גם לאחר מותו. המחפש תיקון חברתי לימים הנוראים במובן הממוקד של המילה, יתקשה למצוא דבר מה גבוה יותר מאשר הצלת חיים של אחרים, בעיקר לאור העובדה שלא נתבע ממנו דבר בחייו. זהו אחד המעשים הטובים הבסיסיים שניתן לעשות.
אולם מעבר לכך, היא מהווה גם פן עמוק של הדיון בסוגיות הצדק החברתי. אנו מדברים בהן בדרך כלל בשפה של זכויות, ובצורך לדאוג לכך שגם לאחרים תהיה נגישות הוגנת למשאבים השונים של החברה. אולם בימים מיוחדים אלה טוב לנו גם לדבר על שפה של חובות, ועל כך שאנו נקראים לתשובה מרפיון בתחום תיקון העולם ומילוי חובותינו המוסריות. דברי חוני המעגל, נוטע החרוב (מתורגמים) "אָמַר לוֹ: אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי" (תענית כו ע"א) מבטאים את התנועה המוסרית הנובעת ממה שאנחנו קבלנו או עתידים לקבל, המתהפכת גם לנכונות שלנו לתת. צדק חברתי משמעו גם הטמעה שלא מדובר בפילנתרופיה, אלא בהכרה בכך שהעולם צריך להיות צודק, וחלק מצדק זה מוטל גם עלינו.
