הרב אביה רוזן על המגזריות בחברה הישראלית.#תשובה_חברתית
העולם היהודי המודרני מוצא עצמו מתפלג ע"פ הגדרות מגזריות של דתיים וחילוניים.
פעמים רבות הקונפליקטים שבין המגזרים נוצרים בגלל שפה שונה , בגלל מנטאליות שונה ובגלל מערכת מושגים שונה הגורמת לכל צד לראות את אותה התמונה, אבל באור אחר לגמרי.
כמובן שישנם גם הבדלי מהות אמיתיים אותם לא נצליח לטשטש, ואולי אין צורך בכך.
למדתי שהדרך לאחדות איננה דווקא באחידות, ולכן זה לא מובן מאליו. עלינו לעמול קשה על כך .
קטונתי מלהטיף כאן לדרך מסוימת או מלהטיח ביקורת ברעותה. לא באתי אלא לחדד כיוון מחשבה שמנסיוני הוא מסוגל להפוך את מה שביניהם – לגורם המחבר ולא המפריד.
ישנם הסוברים שבכדי שנוכל לשבת יחדיו יש להתפשר כך שכל צד מוותר מעט על עקרונותיו על מנת שערך האחדות יגבר. ישנם הסוברים שאחדות תווצר רק אם כל צד יתן לגיטימציה לדרכו של השני החולק עליו. סביר להניח שבאופן הזה האחדות לא תחזיק ימים רבים. אחדות זו בנויה על תחושת של חולשה מובנית מראש. מצב בו כל צד מרגיש שהוא נחלש לא יכול להוליד עוצמה. בנוסף לכך, ישנם דברים עליהם כל צד אינו יכול להתפשר, כך שה"פיצוץ" הוא רק עניין של זמן.
מאידך – אם נתבונן על המקומות בהם נבנה "יחד חזק" למרות ההבדלים, נגלה שהמכנה המשותף של אותם מקרים הוא שהחיבור נעשה על בסיס המשותף ולא על בסיס השונה. דוגמה לכך היא היכולת של מחלקה של חיילים להיות "אחים" ואין כל הבחנה בין "כיפה" ל"כיפת שמים", כיון שיש מטרה משותפת. במצבים אלו כולנו שותפים כתף אל כתף ואין כאן כל הפרדה מי בא מאיזה מיגזר, ואין צפיה כלשהי שמישהו יוותר במשהו על דרכו.
אני חסיד קטן מאד של ארועי "הידברות" הבנויים מראש על השוֹנוּת ועל כך שדעותנו מנוגדות.לעומת זאת אני סובר שישנם מספיק דברים השייכים במידה רבה מאד לכולנו ודרכם צריך להעשות החיבור.
דווקא העובדה שכל צד יהיה נאמן לעקרונותיו וערכיו מוליד את ההכרח בכבוד הדדי וממילא מוקד הקשר נוצר על בסיס הדברים השייכים לכולנו. גם זוג החי יחד לא חייב לעשות הכל יחד ולאהוב את אותם הדברים , די בכך שיהיו דברים משמעותיים השייכים יחדיו לשניהם.
ישנם כאלו שבגלל הפערים שבינינו נרתעים מכל התקשרות ולמעשה הם מוותרים על כל מה שמשותף. ישנם כאלו שבדרכם אל האיחוד מתעלמים מהשוני ומהנקודות בהם כל צד לא יכול להתפשר. אני סובר שישנה דרך נוספת בה ההתחברות היא בתחומים בהם אין "אני" ו"הם" ,אלא יש "אנחנו". עיצוב החברה הישראלית והיהודית כחברה ערכית יהודית וציונית ולא כאוסף של מגזרים, היא משימה שכולנו צריכים להיות רתומים אליה . כאן יש צורך ביצירת השותפות ולא בהסתפקות בשיתוף הפעולה.
