ככה שרה חווה אלברשטיין:
מה מורים אנו לילדינו/ בבית הספר?/ מלמדים אנו אותם/ כי שניים ועוד שניים/ הם ארבעה/ וכי פאריס היא בירתה של צרפת/ מתי נלמד אותם גם מה שהינם.
עלינו לומר לכל אחד מהם:/ יודע אתה מה שהינך -/ אתה פלא/ אתה יחיד ומיוחד/ אתה פלא/ בכל העולם כולו/ אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך/ אתה פלא/ אתה יחיד ומיוחד.
בחינוך הציוני-דתי שאני קיבלתי היה הרבה יותר אנחנו מאני והרבה יותר צריך מרוצה. היה סיפור גדול, די ברור, עם טובים ורעים די ברורים, ועם משימות. לא גדולות כמו של דור ההורים שלנו ולא עצומת כמו של סבא וסבתא שאשכרה הקימו מדינה אבל בכל זאת משימות. אתרי קראוונים ואימוץ עולים וגרעינים וארגונים חברתיים והתנחלויות. משימות של "אנחנו". זה היה מקסים וגם שורט. אפילו שורט מאד. שורט כל כך שרבים מאיתנו הלכו והולכים כתוצאה מכך מסע ארוך בחיפוש אחרי הקול האישי והרצון וממימוש והחמלה העצמית והקבלה העצמית. רבים מתפרנסים מללמד אותנו למצוא את עצמינו ולהאמין בעצמינו ולעזור לעצמינו.
הילדים שלנו כבר גדלים אחרת מאד. מגיל אפס אומרים להם לממש את עצמם ולהיות עצמם ושהתלמיד במרכז. מגיל אפס אומרים להם שהם פלא. וזה מקסים ונהדר באמת. אבל, בפראפרזה על חוה אלברשטיין- מתי נלמד אותם את חובתם. מתי נאמר להם שהם לא רק פלא אלא גם חלק. ולא רק יחידים ומיוחדים אלא גם גלגל כשחסר גלגל ולא רק מלאי כוחות שצריכים להתממש אלא גם מלאי חובות ואחריות לעשות לטובת אחרים ולשרת את החברה והמדינה והכלל.
זה מנקר בי לא (רק) בגלל המחיר החברתי אלא כי יש לי תחושה שבהמון רצון טוב עשינו להם טובה קטנה מאד. מתוך רצון להגן מהשריטות שלנו אנחנו לא נותנים להם את המתנה האולטימטיבית שבתחושה הנהדרת של שירות של שליחות של להיות מגוייס לטובת דבר מה גדול ממך. זה מנקר בי כי נדמה לי שחוץ מהקורונה גם ה"תהיו עצמיכם", תממשו את עצמיכם, תאמינו בעצמיכם, קשור איכשהו (נושמת עמוק ואומרת בזהירות) (לעליה באובדנות שאני רואה מסביבי. לא למקרים הספציפיים, הרי כל מקרה והסיפור שלו, אבל להצטברות, למכלול. כמו שלימד אבי הסוציולוגיה דורקהיים. יש קשר עמוק בין רמת הלכידות והסולידריות בחברה לבין רמת האובדנות בה.
כשהתחילה המלחמה באוקראינה וגל עליה בעקבותיה אמרתי לחברת ילדות שאני כל כך מקווה בשביל הילדים שלי שהעליה הזו תתן להם הזדמנות לחוויה של התגייסות, של שירות לאומי במובן המילולי של המילה. לא רק הליכה לשירות לתפקיד משמעותי שיממש את הכוחות שלהם. לא רק לימוד תורה שיעמיק ויפתח אותם. משהו שיגרום להם להיות, קצת, גם, גלגל. ולא רק כי העם והמדינה זקוקים להם אלא כי אני חושבת שזה יעשה אותם, בפשטות, אנשים שמחים יותר.
זה לא קרה. לפחות לא בינתיים.
אני יודעת, אני יודעת, זו לא מערכת החינוך. אלה אנחנו. וגם יודעת שיש חברות שבהם זה אחרת. ואני גם יודעת שיש ל"אנחנו" מחירים וזה לא שהייתי רוצה לחזור לגמרי לאחור. רק קצת לאזן מחדש. קצת פחות אתה פלא ותמשיכי להיות את, וקצת יותר- לכו תעשו משהו בשביל מישהו. לכו תהיו קצת גלגל.
