דף לימוד – אנשים עם מוגבלויות
ספר חסידים סימן תקפ"ט:
"ויש בני אדם שהם בלא יד או בלא רגל או בלא עינים נולדו או נוגפו. הרי ברא בני אדם שלמים בגופם שעושים צרכיהם של חסרי איברים. שהרי הולד נולד ואינו הולך ואמו מתקנת לו צרכיו – כן כל חסרי אבר מזמן להם הקב"ה עושי צרכיהם. וכן כל ישראל אבות ואמהות זה לזה שנאמר: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל"[1]. "טפכם" – וטפכם לא נאמר, אלא טפכם בלא ו'. לומר כל איש ישראל יהיה בעיניכם כטפכם לתקן כל צרכיהם."
[1] דברים כט, ט.
עיון מעמיק במעמדם ההלכתי של האנשים עם המוגבלות בזמן הזה
כדי להבין את כיווני הפסיקה שעולים בדורות האחרונים בעניין האנשים עם המוגבלות עלינו להעמיק תחילה ביסודות התורניים עליהם נשענו הפוסקים. בתוספתא אנו מוצאים עיסוק בשאלת הטעם להרחקת חלק מהאנשים עם המוגבלות ממצות תרומה
בשו"תים שנכתבו לפני כמאתיים שנה ומעט יותר אנו מוצאים דיון נוקב בשאלת החרש. באותה העת החלו לפתח אמצעים חדשים על מנת ללמד את החרשים. לאט לאט החלו חסרי השמיעה לרכוש דעת באמצעים חדשים. עובדה זו הייתה משמעותית ביותר לבעלי ההלכה ולפוסקים והם נדרשו לסוגיה זו. מהראשונים שאנו מוצאים שהתייחס לסוגיה היה מהר"ם שיק:
אחריו בא הרב עזריאל הילדסהיימר שמתייחס לפסיקה הקודמת וכותב:
"ונלע"ד שעיקר הדבר תלוי בשאלה אם כח השכל של החרש לקוי באופן מוחלט או שהוא נורמאלי כשלעצמו וכעין אוצר גנוז.
כהצד הראשון היה מקובל אצל הגוים עד תחלת המאה הי"ט לספה"נ, עד שבא גואלם ומצילם של מסכנים אלו בעלי ארבעת החושים, ויקטור אוגוסט יעגער, פרופסור במדינת וירטעמברג, שהסיק בחיבורו… כי לחרש יש כל הכשרונות לרכישת שפת הדיבור. שכל המסוגל ללמוד שפה, האיברים הצריכים לכך, החושים המאפשרים את קליטת צורות השפה, ונוסף לכל זה האמצעים להתקשר עם הזולת.
…די לי להביא את חוות דעתם של שניים מן המומחים הגדולים ביותר. האחד הוא עדוארד ואלטער, מנהל מוסד לחרשים בברלין, שאמר לי כי כח השכל של החרשים נחלק, בדיוק כמו אצל הפקחים, לשלש דרגות: כשרון מובהק, כשרון בינוני וצמצום המוח. כן עולה בהרבה חריפותם על זו של בעלי חמשת החושים מהמדרגה השניה. והשני ר' יואל דייטש, מנהל המוסד לחרשים בווינא שכתב לי: החניכים שקבלו את השכלתם השלמה במוסדנו במשך זמן הלימוד הקצוב להם, דעתן צלולה ללא ספק. ולא עוד אלא שלדעתי החניכים שיצאו מן מוסדנו כמסוגלים להשתתף בחיי החברה האנושית, עומדים ברמה תרבותית גבוהה ביותר ודרך חשיבתם הגיונית בהרבה מזו של בוגרי בתי – הספר היסודים והתיכונים. כהוכחה לכך, הריני מצרף גליון אחד של עתון שהמו"ל שלו וכן העורך הם מחניכי לשעבר… מסופקני אם נמצא בין המחוננים בכל החושים מי שיוכל להביע רעיונותיו בצורה טובה וחריפה ממנו. ובאמת יש במאמרים הנ"ל רוח מקורית וחריפות רבה ונסיון עשיר, וחזינן דהמציאות מכחשת את מה שכתב הגאון מהר"ם שיק שפעולת החרש שלימדוהו הוי כמעשה קוף בעלמא ושאינה אלא כפי מה שנקבע ונטבע בו מההרגל והלימוד ואין לו בחירה ודעה חפשית.
וכך הוכח בימינו בבירור מן הנסיון. ואין בזה שום סתירה לדחז"ל שלא דיברו אלא בחרש שלא היה באפשרותו להפעיל את כח השכל שלו. ולענ"ד אין להחליט בבירור כדברי הגאונים הנ"ל שלימוד החרשים אינו כלום ולענין דיעבד ודאי שצ"ע לסמוך על דבריהם."
הסתכלו בתמונת הרחוב המצורפת. חישבו על כל המקומות הלא-נגישים לנכים, עיוורים או חרשים.
אז לאחר שהבנו שיש מקום ואף צורך לשלב את האנשים עם המוגבלות בתוכנו – מה עלינו לעשות בכדי שזה אכן יקרה?
למנחה:
| לנכים: 1. קופת החולים – יש מדרגות בכניסה. 2. בית הספר – יש מדרגות בכניסה. 3. כספומט – גבוה מדי לאדם בכסא גלגלים. 4. טלפון ציבורי – גבוה מדי לאדם בכסא גלגלים. 5. דוכן של חנות – יש לבדוק אם מוכר יכול להבחין באדם היושב בכסא גלגלים, או שמא הדלפק גבוה מדי. 6. מדרכה – לא ניתן לעלות ולרדת מהמדרכה מאחר ואין רמפה מתאימה. 7. אוטובוס – אמנם ישנם מספר אוטובוסים מצומצם המוגדרים כ"מותאמים לנכים" אך בדרך כלל נכים נתקלים במספר בעיות: נהגים שלא מתקרבים מספיק למדרכה כדי לאפשר לנכים לעלות, תדירות מאד נמוכה של אוטובוסים, תחנת האוטובוס אינה נגישה כך שאי אפשר להתקרב אליה ועוד. (כמה פעמים נתקלתם אתם בנכים שנוסעים באוטובוס?) |
| שימו לב ללוח המודעות! 1. הטיול לצפון – רוב הטיולים של בתי הספר ותנועות הנוער אינם מותאמים לנכים! 2. חוגים במתנ"ס – האם המתנ"ס הסמוך לביתכם נגיש לנכים? 3. הסניף החדש של התנועה – מצריך עלייה במדרגות… האם הסניף בו אתם פעילים נגיש ומותאם לנכים? |
| לכבדי ראייה: 1. בור – הבור אינו מגודר ויש עליו שלט שכבד ראייה לא יכול לראות. 2. שלטים ותמרורים – ישנם כבדי ראייה רבים שיכולים לראות שלטים אם הם יהיו כתובים באותיות גדולות מאד ובגוונים מסויימים (אפור וצהוב). 3. רמזור – בכדי שעיוור ידע מתי לחצות את הכביש יש להתקין רמזורי שמע (כלומר, רמזורים ש"מתקתקים" כאשר האור מתחלף לירוק). 4. מעבר חצייה – אין לאדם עיוור דרך לדעת מתי הוא מגיע למעבר חצייה. (אמור להיות על המדרכה סימון – עיגולים מחוספסים המעידים על התחלה של מעבר חצייה). 5. כל הליקויים שהזכרנו לאדם נכה (כמעט) יהיו בעייתיים גם לאדם כבד ראייה. |
